17.1.14 החודש התייתמי מאבי

החודש התייתמתי מאבי



ינואר הוא חודש טעון רגשית עבורי. לפני 30 שנה התייתמתי מאבי, כשהייתי רק בת 17.5. אמי שנפטרה לפני שנה וחצי הייתה צריכה להיות החודש בת 78. אני חושבת עליהם רבות, ולמען האמת, אני חשה אותם מסביבי תמיד.


ביום שני האחרון, השתתפתי בסדנא שהרחיבה דעתי ותרמה להמשך התפתחותי. הסדנה הייתה בת"א. עם סיום הסדנא נסעתי ברח' נמיר וומימיני ניבטו אלי האוהלים שנותרו מהמחאה החברתית.

חשבתי על הוריי, שעלו מרומניה בשנת 1964. אבי בא ממשפחה מבוססת, אולם, ברגע שביקשו היתר לעלות לישראל, נאלצה משפחתו לוותר על רכושה ועל האזרחות הרומנית. הוריו נשלחו לסוג של מעברה בגבעת אולגה. סבי היה אז בן 60. הוא התחיל את חייו שוב בישראל, בעבודה, במעורבות.

אבי הגיע לאולפן בבאר שבע, שם פגש את אימי. הורי למדו בחו"ל והגיעו עם מקצוע. אבי היה עיתונאי, אימי.. אינני זוכרת מה למדה, אולם בשנותיה הראשונות בארץ הייתה ספרנית.

אני זוכרת אתם לומדים כל מהלך חייהם. אבי שינה קריירה לראיית חשבון. במהלך לימודיו עבד בבנק ובנוסף עבד כמנהל חשבונות פרטי.  אחכ עבד כרו"ח בברית פיקוח. הווא נסע באוטובוסים לבקר חשבונות במושבים בדרום וגם.. לימד הנהח בבית הפקיד.

אימי למדה בלשנות, מקרא וספרות עברית. אני זוכרת שכשהייתי בת 4, נעדרה שנה שלמה, משום שעשתה את התואר השני בירושליים. אני זוכרת שבשבתות נסענו לשהות עימה  בדירה ששכרה בעין כרם. במהלך ובתום לימודיה עבדה כעוזרת הוראה מרצה ומורה (בחסד) בתיכון. גרנו בב"ש. חלק מבתי הספר בהם לימדה היו בחבל הבשור, מבועים וכו... היא נסעה באוטובוסים.

להורים שלי, אף אחד לא נתן דבר. הם גם לא ציפו לכך. הם תמיד למדו ועבדו במספר עבודות, פלסו את דרכם בעשר אצבעותיהם, התפתחו, הרחיבו אופקיהם. (שניהם עבדו עד יומם האחרון. אימי גם למדה בהמשך רפואה אלטרנטיבית וקוסמטיקה רפואית והצליחה ליצור לעצמה בגיל 60 קריירה מוצלחת נוספת). אני נולדתי בשכונה ד' בבאר שבע. לאחר שאחי נולד כבר עברנו לשכונה טובה יותר וכך התקדמו הורי, עקב בצד אגודל להגשמת חלומותיהם. בהתמדה ובנחישות.

הם לא התלוננו מעולם.  הם חשבו שמגיע להם, לכן, התמידו להשיג בעבודה ולמידה את מה שמגיע להם. הם הבינו שהעוצמה טמונה בהם! במקביל הם לימדו אותנו להנות מהחיים, לטרוף אותם, להיות תאווי ידע ולהיות חרוצים.  אני זוכרת זכרונות מהיסודי, בהם ההורים שלי "גונבים" את אחי ואותי מבית הספר לנסיעה לת"א. ליום של כיף. אני זוכרת טיולים רגליים בשבתות, ואחכ כשהייתה לנו מכונית טיולים בכל רחבי הארץ. הם ניסו והצליחו לבנות לעצמם את החיים שרצו.  לרפד לנו את החיים. הם לימדו אותנו שזה אפשרי: לחלום ולהגשים! שעל מנת להגשים צריך לעבוד ולהתמיד, אבל זה  אפשרי לעבוד קשה ולהנות.

אני מביטה היום על ביתי בת ה-19, שמגיל 16 עובדת, לא בגלל שהיא הייתה צריכה, אלא להיפך, בניגוד לדעתנו, היא החליטה שהיא רוצה עוד כסף. אני רואה אותה מרחיבה את אופקיה בכל מיני תחומים. מעצמה. היא מפונקת. אין ספק. אבל כשהיא דנה בכך שהיא רוצה מכונית או טיסה לחול, היא דנה בדרך בה תוכל להרויח את הכסף לכך. (ובאמת כבר נסעה פעמיים עם חברים לחול בכסף שהרויחה). היא חדורת רצון לתרום בשרותה הצבאי, לאחר שכבר תרמה שנה במהלך שנת שירות. היא סבורה שמגיע לה שידיחו אחריה את הכלים, אבל בנוגע להצלחה שלה בחיים - היא יודעת שהיא האחראית היחידה לכך!

ההמלצה שלי לשבת בהשראת משפחתי, היא לכו בעקבות ליבכם. שנו את האצבע שלכם: מהפניית האצבע באופן מאשים החוצה, אל הסביבה, המדינה, ההורים, הכלכלה, הפנו אות האצבע לעברכם. האמינו בכל ליבכם שמגיע לכם. מגיע לכם מעצמכם! וצאו לדרך והשיגו  זאת.  שנו את תיעול האנרגיה: הפנו את האנרגיה המבוזבזת על תסכול, טרוניות וטינה אל הגשמת החלום שלכם. אל תתנו למהמורות ולמכשולים לעצור אותכם. פלו תמיד קדימה. הלאה. עד שחייכם יראו כמו שאתם רוצים.בהצלחה. ספרו לי איך אתם מתקדמים

סינקו בניית אתרים | Ran Meron Studio Art Design | דף הביתאודותאימון הוליסטיתטא הילינג